פרנץ רוזנצווייג – מבחר אימרות ודברי הגות

מודעות פרסומת
מדוע בני אדם מתפלספים? מאותו טעם שהם יוצרים מוסיקה או ספרות או אמנות. גם כאן, בסופו של דבר, מה שחשוב הוא גילוי אישיותך אתה.

מדוע בני אדם מתפלספים? מאותו טעם שהם יוצרים מוסיקה או ספרות או אמנות. גם כאן, בסופו של דבר, מה שחשוב הוא גילוי אישיותך אתה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מטרת האתר להנגיש את מורשתו הספרותית ומסכת חייו המיוחדת של פרנץ רוזנצווייג לציבור הרחב. בצד הביוגרפיה המיוחדת שלו תוכלו למצוא באתר אימרות, קטעי יומן ודברי הגות קצרים.

 

פרופ' רבקה הורוביץ – מתוך הספר "פרנץ רוזנצווייג: הכוכב והאדם.

תולדות יהודי גרמניה בראשית העת החדשה קשורים בדמותו של נער עני כבן ארבע עשרה, שהלך מדסוי לברלין, ולימים היה להוגה דעות ולסופר מזהיר ומקובל בטרקליני ההשכלה של הדור. כוונתי למשה מנדלסון (1729-1789). על סופה של התקופה, לפני עליית היטלר לשלטון ולפני כיליון יהודי גרמניה, הטביעה את רישומה דמותו של פרנץ רוזנצווייג (1886-1929), סטודנט שהיה כמעט על סף אגן הטבילה ושב לאלוהי ישראל. הוא ויתר על עבודה באוניברסיטה כדי לסייע לאחיו להתחזק ביהדותם והקדיש את חייו להחיות את החינוך היהודי בגרמניה.

 

קיצור תולדות חייו

נולד בגרמניה בשנת 1886, בן יחיד להורים מתבוללים מהמעמד הגבוה. בילדותו הושפע רבות מאחי סבו, הדוד אדם, שהיה אדם מאמין ועם זאת גם מעורה מאוד בתרבות הגרמנית. בבגרותו החל ללמוד רפואה אך הפסיק ופנה ללמוד פילוסופיה. על סף התנצרות גילה את יהדותו מחדש. בסוף שרותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה בצבא גרמניה החל לכתוב את ספרו הגדול "כוכב הגאולה". הספר נכתב בצורת איגרות שהוא שלח לקרובי משפחתו מהחזית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עמד בראש בית המדרש הפתוח בפרנקפורט. בשנת 1922 חלה במחלת ניוון שרירים. תוך כדי התקדמות המחלה המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים בענייני יהדות ופילוסופיה ואף תירגם את התנ"ך לגרמנית יחד עם מרטין בובר. חייו באותן שנים הן סמל לניצחון הרוח על החומר. נפטר בשנת 1929 והוא בן 43.

 

מתוך הספרון על השכל הבריא והשכל החולה

אחת הסיבות האיתנות ביותר לעמידתו מלכת של השכל הבריא ולאובדן ביטחונו העצמי, היא חוסר היכולת להשיב על "שאלות ראשית" – השאלה על אודות אלוהים, השאלה על אודות האדם, השאלה על אודות העולם. ההשתאות המשתאה, שהיא תחילתה של שרשרת הסממנים המלאה המוכרת לנו, מתרחשת כמעט תמיד בנקודה בדרך שבה נבקעים ערפילי המרחקים ואחת משלוש הפסגות הגדולות הללו נחשפת לרגע בפני ההלך הנודד. אלה הם שלושת הרי בראשית, שביניהם מתפתלות דרכי החיים. אין זה פלא אפוא שלעיתים נגלה לפתע מראם באחד מעיקולי הדרך. אין תקומה למי שסבור ששומה עליו לעמוד כאן ללא ניע.

 

24.2.1906 בלילה, יומן

 ברצותך לגמול את התינוק מיניקה, אתה נותן לו בפיו דבר למציצה. יש אנשים המוצצים תורות נועזות במקום לעשות מעשים נועזים.

 

 17.11.1906

המילים כמוהן כמצבת קבר.

המילים כמוהן כגשרים עלי תהומות. אתה עובר עליהם בלי להביט מטה. המשפיל עיניו – ראשו יסתחרר עליו.

המילים הן גם קרשים מוטלים על גבי שוחה ומכסים אותה מעין רואה.

להיות פילוסוף משמע לפתוח קברים, להביט לתהומות, לרדת לבאר שחת…

 

23.11.1916 להוריו

האמת משולה לים. רק מי שלליבו משקל סגולי כבד מן "האמת", רוצה לומר לב מלא מציאות נמנעת הניצוח, רק הוא יצלול לתוכו. מי שעשוי כולו מוח, היינו חומר בעל אותו משקל סגולי של מי-אמת, לעולם יישאר על פני המים. ככל שיבעט ויחבוט ויפרפר.

 

1917 10.4 מתוך מכתב לאמו, אמצע מלחמת העולם הראשונה.

לאחר שהחליט להקדיש את חייו למען היהדות בגרמניה. אמו התנגדה לכך כי פקפקה בטובה שתצמח לו מתכניתו.

 החל במשה רבינו ועד עצם היום הזה לא צמחה טובה ליהודי שדאג לגורל אחיו. לכל אחד הוצע מה שהוצע. למשה: ששמו יגדל אבל עמו יכלה, אך משה השיב – מוטב ששמו יימחה והעם יחיה.

 

1917 מתוך "עת לעשות"

הגיגים בבעיית החינוך היהודי בשעה זו.

ספרות המקרא היא המקור הראשון לכל היהדות החיה: הספרות התלמודית רבנית של התקופות המאוחרות מהווה את האנציקלופדיה של היהדות, ואילו בכתבים הפילוסופיים אנו רואים אותה בשיא עידונה והתעלותה. אולם הסיכום של היהדות ההיסטורית ומהותה, ספר השולחן ולוח הזיכרון שלה יהיה לעולם ספר התפילות לימות החול ולחגים, הסידור והמחזור. האיש אשר הסידור והמחזור אינם לו כדברי הספר החתום, האיש ההוא תפס את "מהות היהדות" ואף למעלה מזה. היא הופחה בו כחיים עצמם. הוא נושא בקרבו "עולם יהודי".

 

חינוך

אלא להקשיב יש. ומן ההקשבה יצמחו מילים, והמילים יצטרפו למשאלות, והמשאלות הן שלוחיו של הביטחון. משאלות שנועדות יחד; אנשים שנועדים יחד; אנשים יהודיים – ומנסים לספק להם את שהם דורשים. אף זו בענווה רבה. כי מי יודע, אם משאלות מעין אלה – משאלות אמיתיות, גידולי קרקע, לא צמחי תרבות על פי מתכונת השכלתית כלשהי – עשויות לבוא על סיפוקן? ברם מי שיודע להאזין לצלילן של משאלות אמיתיות כאלה לא יוכל להיות מורה כשגרתו. דין היא שיהיה הרבה יותר והרבה פחות מזה. שיהיה רב ותלמיד גם יחד.

 

עמ' 330

אלוהים היהודי

אלוהים מוחזק לו לעמו הן כאל קנא והן כאל רחום וחנון, וקוראים אליו בנשימה אחת "אלוהינו" ו"מלך העולם" או – אותו ניגוד בתוך מעגל מצומצם יותר – "אבינו" ו"מלכנו". רוצה הוא שנעבדנו "בחיל ורעדה", ושמח כשהתגברו בניו על מורא אותותיו. כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו. דורש הוא את הסימנים הנגלים, את הקרבנות והתפילות המוגשים לשמו ואת העינוי שמענה אדם את נפשו לפניו; ובנשימה אחת כמעט הוא מואס בשניהם ואין הוא חפץ שיכבדו האדם אלא במעשי חסד וצדקה עלומי שם שלא יכיר איש כי לשמו נעשו, ובאש היוקדת בלב פנימה. הוא בחר בעמו, אבל למען פקוד עליו את כל עוונותיו. רוצה הוא שתכרע לו כל ברך, ועם זה הוא יושב תהילות ישראל.

 

כוכב הגאולה עמ' 399

האחרון

קידוש השם וחילול השם – אין לך מעשה מיום ההתגלות ואילך שלא יפעל או זה או זה. מהלך הגאולה בעולם מתבצע "בשם" ולמען השם. ואולם האחרית אין שם לה, היא למעלה מכל שם. קידוש השם כל עיקרו בא למען יבוא יום ויוכל השם להיאלם. מעבר לדיבור – והשם מהו אם לא הדיבור המכונס כולו באחד – מעבר לדיבור זוהרת השתיקה. מקום שם שוב לא יבואו שאר שמות לצאת כנגד השם האחד, מקום שם השם האחד הוא אחד והכול ואותו בלבד יודעים ובו בלבד מודים כל הברואים, תם מעשה קידוש השם. שכן אין תוקף לקדושה אלא כל עוד ישנו אי קדוש. במקום שהכול קדוש, שם הקדוש עצמו שוב אינו קדוש, שם פשוט ישנו. ישנות פשוטה זו של העליון, ממשות בלתי מקופחת מושלת בכול ומושלת לבדה זו שמעבר לכל צער ועונג של הגשמה היא האמת.

 

הערה לשירו של ריה"ל: עבדי זמן, עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי. על כן בבקש כל אנוש חלקו, חלקי ה' אמרה נפשי *

"עבדי הם" אומרת התורה (ויקרא כה 42) כדי לנמק את שחרור העבדים הגדול בשנת החמישים, ולהסדיר בחוק את שלטונו של אדם ברעהו. ממעיין זה, אשר מנו בקע חלק חשוב – החלק הטוב ביותר – של ההיסטוריה העולמית עד עתה, מילא המשורר גם את גביעו של פתגם זה. הוא פותח בסגנון שכל כולו פתגמי בסיכום מרוכז של כל החכמה המתפרשת שניתן אי פעם לדעת אותה. הוא מסתיים בנימה שכל כולה לירית בקריאת הגעגועים אל אלהי הלבב שבמגילת איכה.

* חלקי ה' אמרה נפשי. על כן אוחיל לו (איכה ג' 24)